<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן קט"ו</h1>
<h2>דף לב.</h2>
בהשולח אמרי' למימר' דבטל דליבטיל משמע והאמר (ריש לקיש) [רב ששת] וכו' בשילהי כריתות הנותן מתנה כו' אלמא בטלה היא מעיקרא משמע. ובשילהי כריתות למילתיה (דריש לקיש) [דרב ששת] איפכא. ונר' לי דגיר' דהתם כי הכא. והכי פי' דשמעת' התם. אמר ריש לקיש הנותן מתנה לחבירו (אמר) [ואמר] הלה אי איפשי בה כל הקודם זכה בה. ומקמי דתיתי לידיה דאי לבתר דאתי לידיה אמר אי איפשי בה לא אמ' כלום כדאמ' (ריש לקיש) [רב ששת] בהמקבל מתנה מאחר שבאתה לידו אי אמר אי איפשי לא אמר כלום. ופריך התם (מדריש לקיש) [מדרב ששת] דאמר מאחר שבאת לידו ואמר בטילה היא לישנא דמהני בה דבריו קיימין שכבר באתה לידו והודאת בעל דין יש והוי כאי איפשי דקודם שבאתה לידו. מאי לאו דבריו קיימין והדרא למרא דהוה ליה למימר כל הקודם בה זכה בה. ומשני לא דבריו קיימין ולמרא נמי לא הדרא ואיידי דאמר ברישא לא אמ' כלום אמר בסיפא דבריו קיימין. ואי נמי יש לומר כי שתי גרסות הן כי ההיא דנזיר ממורט ודרב פפא ודרב יהודה. וטובא איכא. הועתק מכתיבת ר"ת.
<h2>דף מז.</h2>
מתניתי' המוכר שדהו לגויים לוקח מביא ביכורים. ול"ג ומביא ביכורים. ורבי' שלמ' הגיה ומביא ואינו בכל הספרים הישנים ובפר"ח מפרשין לוקח שדה מביא ביכורים. אלמא מביא דווקא גרסי'. וכן בירושלמי [גיטין פ"ד ה"ט] גרסי' בהדיא הלוקח מביא ביכורים. אמר רבה אעפ"י שאין קניין לגוי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר. פירו' הזרועי' בקרקע בין ברשו' ישראל בין בתחילתן בין בסופן אם מוכר הקרקע והפירו' שבו גדלו אפי' פחות משליש ברשו' ישראל אין הוא יכול להפקיען מיד מעשר שנאמר כי לי הארץ כי לי קדושת הארץ. שהמחובר לקרקע הרי הן כקרקע וכשם שהקרקע אינה נפקעת אם יקננה ישראל כך המחובר בה אינו נפקע אם חזר ישראל ולקחן. אבל מה שזרע גוי בקרקע ישראל פלוגתא דתנאי בפר' ר' ישמעא' [מנחות ס"ו ע"ב] ובהשואל וברוב מקומות בתלמו' איכא מאן דאמר אין קניין ומשניות הרבה חלוקים בהן חכמי' ביש קניין ואין קניין לפיכך לא הביא רבה ראיה (מהו) [מהן] ולא קושייא דלאו בהכי איירו רבה ור' אליעזר. והכי קאמר רבה אעפ"י שאין קניין לגוי להפקיע של ישרא' אפי' למאן דאמר בעלמא יש קני' לגוי במחובר אין קניין שנאמ' כי לי הארץ (וגו') [וכו']. ואמתני' קאי כדמשני רב אשי לקמן ואבריית' דהלקט והשכחה והפאה דדייק מינה. ר' אליעזר אמר אעפ"י שיש קניי' לגוי להפקיע מיד מעשר אפי' מחובר אם הביא שליש ואליבא דמאן דאמר יש קניין בעלמא קאמר. ותרוייהו אליבא דמאן דאמר יש קניין בעלמא פליגי. רבה אמר במחובר מודה ור' אליעזר אמר מחובר ושאינו מחובר שוין ובתרוייהו יש קניין. תדע דר' אליעזר גופי' אייתי בסוף המביא תנינא פלוגתא דמתוקמ' פר' [ר'] ישמע' ביש קניין ואין קניין. ומדאורייתא למאן דאמר אין קניין. ובעל כרח' רב ור' אליעזר דהכא במחובר איפליגי כדפ'. במאי קמיפלגי מר סבר דגנך ולא דג' גוי ומר סבר (דגנך) [דיגונך] ולא (דגן) [דיגון] גוי. למאן דאמ' יש קניין אפי' במחוב' נמי דכיון שלא הביא שליש דגן גוי. ועיקריה דקרא לאו להכי אתא דהיינו פשטיה אלא לאפוקי מדרבה. דלר' אליעזר שמעי' פשטיה ושמעי' נמי מירוח למאן דפטר מירוח הגוי ודגנך ולא דגן גוי (כדריש) [קדריש] ליה לפשטיה. ומר סבר דיגונך ולא (דגן) [דיגון] גוי. וליכא הכא פשטיה דקרא אלא כדמשמע לי האר' והמחובר בה. אמר (רבא) [רבה] מנא (אמנא) [אמינא] ליה דתניא הלקט והשכחה והפאה של נכרי וכו' אלא דגוי ולקטינהו ישרא'. ועל כרחך בשלקח ישרא' עם התבואה שבא מישראל והניח הפאה ולקטה ישרא' וטעמ' (דהפקר) [דהפקיר] גוי הא לא הפקיר גוי חייב לעשר דאין קניין לגוי להפקיע מחובר. אי נמי לא קנאה מישרא' אלא בסופה שנתנה ישראל ללוקטה בעודם מחוברי' זכה בהן הלוקטין מן המחובר והוו להו כקרקע שחזר וקנה מן הגוי. דאי אמרת משום פלוגתא דעלמא ויש קניין ואין קניין בלא מחובר לקט שכחה ופאה למה לי ליפליגי כדפליגי בעלמא. ודחי ר' אלעזר לעול' דישר' וכו'. אבל לאוקומי באין קניי' דעלמ' לא מצי ר' אלעזר כדפרי'. ת"ש. קשי' לרבה. ישראל שלקח וכו' נתחייבה אין. בהבאת שליש. לא נתחייבה לא. אעפ"י שהוא מחובר קודם שליש. אלא למאן דאמר יש קניי' אפי' במחובר נמי וקשיא לרבה. ומשני בסוריא וכו'. ת"ש ישרא' וגוי שלקחו שדה בשותפות. מלאה פירות קודם שליש מישר'. דאי לאחר שליש הכל טבל. וכו'. עד כאן לא פליגי וכו' (אלא) [אבל] דכול' עלמא יש קניין אפי' במחובר למאן דאית ליה יש קניין. ומשני בסוריא. ת"ש המוכר שדהו לגוי מלאה פיר' לוקחה מן הגוי עם פירותיה מביא ביכורי' מפני תקון העולם. אבל מדאורייתא לא. אלמא למאן דאית ליה יש קניין במחובר נמי אית ליה. ומשני רב אשי דמשום תיקון העולם אהדרוה לדאורייתא שהיה דרכן למסור לגוים עד שיבואו לליקוט פירו' ואז מוסיפי' להם על דמים שנתנו קצת וחוזרין וקוני' אותן ומביאי' ביכורים או מוכרים או ישר' אחר. ואין זה כבעלי כיסין שאותן מתכוונין להפקיע תרומות ומעשרות וגזרו התם משום בעלי (כסין) [כיסין]. והכא חזרו ותקנ' כדמעיקרא שאילו מתוך דוחקן היו עושין שלא היו בעלי (כסין) [כיסין] אלא בעלי עוני ולא מאירה ותשועתם בקרוב מהרה.
